פסק-דין בתיק ע"א 4664/08

השופט ע' פוגלמן:

1.        ביסודו של ערעור זה, ניצבת השאלה האם הנכס שהמערערים טענו לזכויות בו והמצוי במזרח ירושלים, הינו בגדר "נכס נפקד", כהגדרתו בחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: החוק, או חוק נכסי נפקדים), ולחלופין, האם הינו בגדר "נכס נפקד" ביחס לחלק מסוים ממנו.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין

2.        ביום 29.5.2002 הוציא מר יחזקאל שמש, שכיהן באותה העת כאפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: האפוטרופוס, או המשיב), תעודה לפי סעיפים 30(א) ו-30(ב) לחוק, שלפיה חמשת האחים למשפחת שהין אחמד משעל - חג' מוחמד, עלי, מוחמד אבו עיסא, איברהים (להלן: איברהים) ואמין (כולם יחד, להלן: חמשת האחים) - שהיו רשומים במרשם המקרקעין כבעלי הזכויות במשותף בנכס הידוע כחלקה 100 בגוש 29983 (להלן: הנכס), הינם "נפקדים", והנכס הינו בגדר "נכס נפקד". בהסתמך על תעודה זו, פנה האפוטרופוס לרשם המקרקעין בבקשה להירשם כבעל הזכויות בנכס. ואכן, ביום 3.6.2002, נרשם האפוטרופוס בפנקס השטרות כבעל הזכויות בחלקה. אחד מחמשת האחים, איברהים, הינו אביהם של סעיד איברהים שהין משעל ויוסף איברהים שהין משעל, הם המערערים  1 ו-2  (בהתאמה).

3.        המערערים הגישו תביעה לקבלת סעד הצהרתי לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבגדרה עתרו כי יוצהר שהנכס אינו בגדר "נכס נפקד". בתביעתם, טענו כי שנים אחדות לפני מלחמת ששת הימים, חתמו חמשת האחים על הסכם להעברת זכויותיהם בחלקה לאיברהים, וזמן לא רב לאחר מכן, מכר הלה את החלקה בשלמותה לבניו - המערערים 1 ו-2. עוד נטען, כי במרוצת השנים ולאחר החלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים, מכרו המערערים 1 ו-2, במועדים שונים, את זכויותיהם בחלקים שונים בנכס לחמישה אנשים שונים, הם המערערים 7-3. בצד האמור, טענו המערערים כי בעת החלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים, היו המערערים 1 ו-2 בעלי הנכס נושא המחלוקת ונמנו על תושבי העיר. משכך, לשיטת המערערים, אין לראות במערערים 1 ו-2 משום "נפקדים", ואין בסיס לקביעת האפוטרופוס כי הנכס נושא המחלוקת הוא "נכס נפקד". עוד גרסו המערערים, כי רכישת הזכויות בנכס על-ידי המערערים 7-3 מהמערערים 1 ו-2 נעשתה כדין. בעניין זה נטען על-ידיהם, בין היתר, כי עובר לרכישת הנכס, פנו המערערים 3, 4 ו-6 לאפוטרופוס בניסיון לברר האם הנכס הוא "נכס נפקד", ונענו בשלילה. משכך, טענו המערערים, כי רכישתן של הזכויות בנכס על-ידי המערערים 7-3 נעשתה בתום-לב, והאפוטרופוס מנוע בשלב זה מלטעון כי מדובר ב"נכס נפקד". לבסוף, עתרו המערערים לקבלת סעד חלופי, שלפיו אף אם יוכרז - בסופו של דבר - הנכס כ"נכס נפקד", אזי, למצער, יש להימנע מלהכריז על החלקות שנרכשו על-ידי המערערים 7-3 כ"נכסים נפקדים".

4.        בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' מזרחי) דחה את תביעתם של המערערים. בפסק-דינו, קבע בית המשפט כי לביסוס טענתם, היה על המערערים להוכיח כי חמשת האחים (או למצער איברהים, אביהם של המערערים 1 ו-2), שעל שמם היו רשומות הזכויות בנכס, קיימו את התנאים המנויים בחוק הסדרי משפט ומינהל (נוסח משולב), התש"ל-1970 (להלן: חוק הסדרי משפט ומינהל), ולא היו בגדר "נפקדים" ביום תחילתו של צו החלת המשפט, היינו - ביום 28.6.1967 (להלן: היום הקובע). בית המשפט הוסיף, כי לחלופין, עמדה בפני המערערים האפשרות להוכיח, במצטבר, כי ביום הקובע היו המערערים 1 ו-2 בעלי הזכויות האמיתיים בנכס ולא חמשת האחים, וכי ביום זה הם היו תושבי העיר ירושלים, ומכאן שלא היו בגדר "נפקדים", לפי חוק הסדרי משפט ומינהל. באין מחלוקת כי חמשת האחים היו "נפקדים", כנטען על-ידי האפוטרופוס, התמקד בית המשפט בבחינת החלופה השנייה, קרי - בחינת האפשרות שהזכויות בנכס נמכרו למערערים 1 ו-2, וכי אלה לא היו בגדר "נפקדים" ביום הקובע.  בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לראות באחרונים "נפקדים". זאת, לאחר שמצא כי הם לא התפקדו במפקד האוכלוסין שהתקיים בשנת 1967 ולא נרשמו בקובץ מרשם התושבים במשרד הפנים (להלן: מרשם התושבים), ומשכך, לא היו תושבי מזרח ירושלים ביום הקובע. עוד קבע בית המשפט כי לא הוכח שעניינם של המערערים 1 ו-2 נכנס לגדרו של החריג שבהתקיימו ניתן להכיר באדם כתושב אף אם לא התפקד במפקד האוכלוסין ונרשם במרשם התושבים. עוד נקבע כי אין בטענה שהמערערים 1 ו-2 החזיקו ביום הקובע באזרחות אמריקאית - טענה שלא הוכחה על-ידיהם - כדי ללמד על מקום שהייתם באותו יום. בנסיבות אלו, לא נדרשה הכרעה בשאלה האם אכן נכונה טענת המערערים, שלפיה המערערים 1 ו-2 היו בעלי הזכויות בנכס, זאת מאחר שגם אם הייתה מתקבלת הטענה, לא היה בכך כדי לשנות את המסקנה כי הנכס נושא המחלוקת הוא נכס נפקד, בשל העובדה שאלה האחרונים הינם נפקדים. אף הטענה שלפיה הסתמכו המערערים 7-3 על מידע שנמסר להם מהאפוטרופוס, בטרם נרכשו הזכויות בנכס על-ידיהם, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי גם את תביעת המערערים לסעד החלופי שנתבקש על ידיהם, מהטעם שלא מצא "מצע עובדתי או משפטי שעליו ניתן להשתית בקשה מעין זו".

           לפסק-דין זה מכוון הערעור שלפניי.                             

טענות הצדדים

5.        בגדרי ערעורם, חוזרים המערערים, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלו בבית המשפט המחוזי. המערערים חולקים על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי לעניין היותם של המערערים 1 ו-2 בגדר "נפקדים" ושל הנכס נושא המחלוקת "נכס נפקד". לטענתם, הנכס נרכש על-ידי המערערים 1 ו-2 מאביהם לפני היום הקובע, וביום זה הם שהו במזרח ירושלים ואף התפקדו במפקד האוכלוסין. עוד טוענים המערערים כי המערערים 1 ו-2 נכנסים לגדרו של החריג, אשר עליו עמד בית המשפט המחוזי בפסק-דינו, שבהתקיימו ניתן לראות באדם "תושב" אף מבלי שהתפקד במפקד האוכלוסין ומבלי שנרשם במרשם התושבים. בנוסף, טוענים הם כי אין לראות במערערים 1 ו-2 "נפקדים", מאחר שהחזיקו ביום הקובע בדרכונים אמריקאיים. לבסוף, גורסים המערערים כי הזכויות בנכס נרכשו על-ידי המערערים 7-3 כדין, וכראייה לכך נסמכים הם, בין היתר, על חיובים והיטלים שונים שהושתו עליהם ביחס לנכס. כן חוזרים המערערים על הטענה שהועלתה לפני הערכאה הדיונית, שלפיה עובר לרכישת השטחים על-ידי המערערים 7-3, נערך בירור אצל האפוטרופוס על-ידי מקצתם, ולכן - למצער - אין לראות בזכויות שנרכשו בנכס על-ידי המערערים 7-3 בגדר "נכסים נפקדים"; זאת - לגישתם - בשל הסתמכותם על המידע שנמסר להם על-ידי האפוטרופוס. 

6.        המשיב טוען בסיכומיו כי הערעור דנן הינו עובדתי בעיקרו, וכי אין בטענותיהם של המערערים כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי. לדברי המשיב, המערערים חוזרים בערעורם על מרבית הטענות שהועלו לפני בית המשפט המחוזי ואף נדונו על-ידיו בהרחבה. בצד האמור, טוען המשיב, כי אין כל נפקות לטענת המערערים, שלפיה החזיקו המערערים 1 ו-2 בתקופה הרלבנטית באזרחות אמריקאית, לעניין בחינת מעמדם כ"נפקדים".

המסגרת הנורמטיבית     

7.        התשתית החקיקתית הנדרשת לענייננו, שלא הייתה שנויה במחלוקת בין בעלי הדין, נסקרה בצורה מקיפה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. נעמוד על עיקרי הדברים הנחוצים לצורך הדיון דנן.

           סעיף 1(ב) לחוק נכסי נפקדים קובע כי "נפקד" הוא:

"אדם אשר - בכל עת בתוך התקופה שבין יום ט"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947) ובין היום בו תפורסם אכרזה, בהתאם לסעיף 9(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, כי מצב החירום שהוכרז על ידי מועצת המדינה הזמנית ביום י' באייר תש"ח (19 במאי 1948) חדל מהתקיים - היה בעל חוקי של נכס שבשטח ישראל או נהנה ממנו או החזיק בו, בעצמו או ע"י אחר, ובכל עת בתוך התקופה האמורה -

(I)    היה אזרח או נתין של לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עיראק או תימן, או

(II)  נמצא באחת הארצות האלה או בכל חלק של ארץ-ישראל שמחוץ לשטח ישראל ... "

           בצד האמור, קובע סעיף 1(ה) לחוק כי "נכס נפקד" הוא:

"נכס אשר - בכל עת בתוך התקופה שבין יום ט"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947) ובין היום בו תפורסם אכרזה, בהתאם לסעיף 9(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, כי מצב החירום שהוכרז על ידי מועצת המדינה הזמנית ביום י' באייר תש"ח (19 במאי 1948), חדל מהתקיים - נפקד היה בעלו החוקי או נהנה ממנו או מחזיק בו, בעצמו או על ידי אחר ... "

          לפי סעיף 4(א) לחוק, נכס החוסה תחת ההגדרה של "נכס נפקד" מוקנה לאפוטרופוס. כפי שנקבע בעבר בפסיקתו של בית משפט זה, "מהוראת סעיף 4(א)(1) [לחוק] נובע, שנכס נפקד נקנה לאפוטרופוס עם התקיימות תנאיו של החוק, ואין ההקניה מותנית בפעולה משפטית מצד האפוטרופוס" (ראו: בג"ץ 4713/93 גולן נ' הוועדה המיוחדת לפי סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 פ"ד מח(2) 638, 645 (1994); ההדגשה אינה במקור - ע' פ').